מאת: עמרי גפן מייסד ומנכ"ל קבוצת גבים.
מרבית אזרחי ישראל אינם מודעים למה שעומד לקרות ב-4 באוקטובר 2014. חלק ממקבלי ההחלטות גם אינם מודעים לכך. התוצאה האפשרית להיעדר המודעות והמוכנות – מאורעות קשים, פצועים והרוגים, ואלפי שעות ועדות חקירה. נשמע דרמטי? הלוואי ונתבדה, אולם הדרמה עלולה להיות הרבה מעבר לדרמה.
ב-4 באוקטובר חלים במקביל, יום הכיפורים וחג הקורבן. יום הכיפורים נחשב ביהדות ליום המקודש ביותר, בודאי כאשר חל בשבת. היהודים עוסקים בצום ותפילה ומצווים להתענות. מתוך לוח השנה היהודי יום זה נשמר יותר מכל יום אחר. חג הקורבן, עיד אל-אדחה, נחשב באסלאם כחג החשוב ביותר, והוא אף נקרא "החג הגדול". החג מציין את מועד העליה לרגל למכה, ועיקרו בהקרבת קורבן, תרומה לעניים וסעודת חג. המקור שלו בעקידת אברהם את בנו, במקרה הזה ישמעאל ולא יצחק.
כמה אירוני ששני הימים הללו נופלים באותו מועד. וכמה מסוכן. במהלך היום, היהודים מתפללים וצמים ונמנעים מנסיעה. לאורך שנים היתה אף תופעה של זריקת אבנים על אמבולנסים ביום הזה. במקביל לכך, המוסלמים יוצאים ביום זה מבתיהם, מכינים בשר, ומחויבים בנסיעה (בעיקר כדי לבקר את המשפחות ולהביא אוכל לנזקקים).
חבית חומר הנפץ שקיימת כאן גם כך, בתוך המדינה, תטען ביום הזה באנרגיות דחוסות רבות נוספות. עדיין לא ממש נרגעו הרוחות מ-51 ימי לחימה בדרום, ועם לא מעט אירועים בין יהודים לערבים ברחבי המדינה שליוו את הקיץ האחרון. כל גפרור שייזרק לתוך החבית הזו, עלול להבעיר את חומר הנפץ באופן שאירועי עכו ביום הכיפורים 2008 יחווירו לידם.
השאלה אם אמנם יזרקו הגפרורים, אם יהיה מי שימנע מהם להידלק או יעצרם בדרך לחבית, ואם יהיה מי שיטפל בחבית. וכמו בדברים רבים אחרים, גם זו שאלה של מנהיגות. החל מהרמה הלאומית, דרך המנהיגות הדתית ועד המנהיגות המקומית. משטרת ישראל מודעת למצב ונערכת לנהל אותו בדרך הטובה ביותר שהיא מסוגלת. אולם זה לא מספיק. בעיקר באזורים משותפים ובערים המעורבות.
זו שעת מבחן. לציבור ולמנהיגיו. המבחן הינו מבחן למנהיגות היהודית בדיוק כפי שהוא מבחן למנהיגות המוסלמית. כל אימאם וכל רב מחויבים להכין את מאמיניהם לקראת מצב מורכב זה ולהעביר מסרים שמייצרים רגיעה והבנה כלפי המצוות הדתיות של האחר. ראש הממשלה ובמקרה זה בעיקר הנשיא, חייבים להעביר מסרים של סובלנות לכולם. אולם האחריות הגדולה ביותר נמצאת בידי ראשי הערים המעורבות. ראשי ערים שבנו תשתית של דיאלוג בין הקבוצות השונות, ובינם לבין הרשות, סביר להניח כי יהנו משיתוף פעולה של כל הגורמים והתוצאות תהיינה בהתאם. ערים נעדרי תשתיות אלו, ובעיקר אלו שבהן ראשי הערים מזוהים כמאד סקטוריאלים, יתכן שיתקשו להכין את עריהם לקראת ה-4 באוקטובר. אולם גם הם מחויבים לכך. הם נדרשים לשתף את כל מי שניתן, בחשיבה משותפת, ברתימה, בקבלת החלטות ובעשייה. כובד האחריות כאן אדיר מכיוון שפוטנציאל הפגיעה בנפש, והנזק למרקם היחסים בכל מקום כזה לשנים קדימה, מאד גדול.
תגובות
לא ניתן לההגיב