התפתחות הגישור בישראל החלה באופן משמעותי בשנות ה-90. לאורך כל השנים מאז אנו עדים לכך להתרחבות ושימושים הולכים וגדלים של הגישור במרחבים שונים. תרבות יישוב הסכסוכים בעולם במגמת שינוי, מגמה שמורגשת היטב גם בישראל. הציבור ומקבלי החלטות כבר מבינים במה מדובר והמודעות הולכת וגוברת. היום ברור כי מרבית תהליכי הגישור מסייעים לאנשים לפתור בעיות באופן איכותי יותר, מהיר יותר וזול יותר. מערכות רבות מכירות בערך של הכלים ושל השפה. המהפכה איטית והדרגתית, אולם היא מתרחשת. אין מדובר במהפכה מהירה כפי שהיו שצפו בשנים הראשונות, אולם בתהליך הדרגתי ומתמשך מוטמע הגישור ככלי מרכזי, יעיל ולגיטימי במערכות רבות.
בתרבות המקדשת שטחיות ומהירות ומהווה קרקע פוריה לטרנדים ולשרלטנות, קל לראות בגישור טרנד חולף. הגל הגדול של הגישור בסוף שנות התשעים הביא למודעות את המושג החדש, אך גם הדביק אליו דימוי לא רציני ולא מקצועי. הניסיון מלמד שסופו של טרנד להסתיים, ולאחריו מתחיל תהליך של התייצבות. כך גם בתחום הגישור. בשיא הטרנד פעלו בארץ כחמישים מרכזי גישור שהניבו לאורך השנים מעל 20,000 בוגרי קורסים. כיום נותרו בישראל מספר מצומצם של מרכזים, שבאופן יחסי לעבר חלקם מקצועיים יותר.
התפתחות הגישור כפרופסיה מושפעת גם מארבע אוניברסיטאות בהם קיימות תכניות ליישוב סכסוכים. במקביל עובר התחום התמסדות ומקבל הכרה מצד המערכת המשפטית. בשנים האחרונות הוטמעה במסגרת הנהלת בתי המשפט, ובהובלה של השופטת מיכל רובינשטיין, תכנית מהו"ת – מידע היכרות ותיאום. במסגרתו בתי משפט בישראל מחייבים כל תביעה משפטית שמעל 50,000 ₪ לתהליך של קדם גישור לפני כניסה להליך משפטי. התוצאות יפות ומעניינות – כמחצית בוחרים להמשיך בגישור, וכמחצית מאלו שהמשיכו מגבשים פתרון מוסכם אשר מקבל תוקף של פסק דין. מה משמעות העניין? שכרבע מתיקי תביעות בתי המשפט לשלום במדינת ישראל יכולים להסתיים בהסכמה, בשביעות רצון של הצדדים המעורבים ולעתים אף בשיקום מערכת היחסים, ובחיסכון עלויות בקנה מידה אדיר למערכת המשפטית. במקביל, אלפי תיקי בתי המשפט לתביעות קטנות מופנים לגישור מדי שנה, במסגרת תכניות הפרקטיקום ועבודת מרכזי הגישור בקהילה. המתדיינים זוכים לגישור ללא עלות ובמקביל מתבצע מהלך ארוך טווח של "חינוך" הציבור הישראלי לאופציה הזו ויצירת הרגלי צריכה חדשים. במקביל לכך, בתקופה זו מחדש משרד המשפטים את תקנות הגישור ומייצר הסדרה של התחום, ומדובר במהלך שימנף משמעותית את שילוב הגישור במערכת המשפטית.
ביחד עם זאת, מרבית האנשים בוחרים כיום את לימוד גישור לצורך התפתחות אישית ואף העצמת יכולות בתחומים שונים כגון עריכת דין, ניהול, חינוך, טיפול משפחתי ועוד. גופי ההכשרה האחראיים מוודאים כי אין לנרשמים אשליות לגבי קריירה אוטומטית. מי שבוחר להתפתח מקצועית לוקח חלק בתכנית הפרקטיקום בגישור, ואז נדרש לבנות את עצמו ואת המוניטין שלו, ולרוב מדובר בתהליך הדרגתי ומורכב.
מגמה נוספת חשובה, באה לידי ביטוי בכך שבמקביל לעשייה במערכת המשפטית, התפתחו גם התחומים המשפחתיים, העסקיים והקהילתיים בגישור. כיום פועלים בישראל עשרות מרכזי גישור ודיאלוג בקהילות, עם צוותים מקצועיים, שאמנם פועלים בהתנדבות אולם במומחיות ייחודית לתחום הגישור הקהילתיים, ועם השפעה נרחבת על תהליכי הידברות בערים שונות.
ניתן לזהות התפתחות הדרגתית ברמת המודעות של הציבור הישראלי. רבים יבחנו הליך גישור לפני הליך משפטי, בעיקר בתחומי המשפחה והעסקים, בהם יש חשיבות לשמירה על מערכת יחסים ארוכת טווח. יותר ויותר ארגונים מאמצים את הגישור ככלי למנהלים, כמנוף לשיפור יחסי ועדים והנהלות, וכתהליך מועדף ליישוב מחלוקות עם ספקים, לקוחות וארגונים אחרים. אם בעבר הנטייה הייתה להניח שמגשר חייב להיות עו"ד הרי שכיום הבחירה הינה בהתאם למוניטין המקצועי ולא רק לפרופסיה.
אם לפני מספר שנים היה מי שהספיד את התחום, כיום ברור שבעולם ובישראל הוא מתפתח הן כתחום מקצועי והן כתנועה חברתית. מדובר בפסיפס נרחב של תחומי התמחות, כלים וגישות, תהליכים וארגונים. כולם מבוססים על הרצון הטבעי של בני האדם לסיים את הקונפליקטים שלהם. על ההבנה שלהם שאם לא מצליחים לעשות זאת לבד, וכי עדיף להיעזר בגורם מקצועי שישאיר בידיהם את השליטה על התוצאות, מאשר להמשיך במלחמה או לאפשר לגורם חיצוני להכריע עבורם. אנשים מעריכים את האנושיות והרגישות הבאים לידי ביטוי בגישור ומזהים את הערך שתהליך זה מאפשר להם ליצור. כולנו מבינים כי מדובר בכלי אפקטיבי, המשקף שפה, תפיסת עולם ודרך חיים. מי שבוחר בדרך זו, לצד האתגר המקצועי האדיר, הוא שותף ומחויב למהפכה חברתית עמוקה וחשובה.
עמרי גפן – מנכ"ל קבוצת גבים ומומחה בינלאומי לגישור, מו"מ ושיתופי פעולה.
תגובות
לא ניתן לההגיב