על תהליך הגישור ואלמנט הסליחה

ראיון מרתק בגלי צה"ל עם המגשרת ניצה נבון – מגשרת ומנחת קורסי גישור – שהתקיים בערב יום הכיפורים, על תהליך הגישור ועל אלמנט הסליחה שמופיע בגישור ומשמעותו.

מתוך הראיון:

על תהליך הגישור

"איך אפשר לסכם כלי שהוא דרך חיים שהוא צורת חשיבה? רוב הבעיות שאנשים פוגשים כשהם פוגשים אחרים זה כי הנטיה שלנו היא לדבר בפתרונות. אנחנו בתקופה שהכל צריך לקרות מהר ומאוד יעיל, ואם אפשר לקצר את הזמן של ההמתנה… אז אנשים עם הרבה כוונות טובות שרוצים לעשות משהו משותף, נכנסים לישיבה, לפגישה, שיחה, ומהר מאוד מגיעים עם השיחה לפתרונות. הסיכוי ששני אנשים שחושבים על אותה בעיה ורוצים את אותה מטרה יגיעו לפגישה בדיוק עם אותו פתרון הוא מאוד קלוש. ואז מה קורה? הם חווים פער. מה שקורה בגישור זו הזדמנות לשבת, להסתכל על הפער, מה הגורמים שלו, מה היה מאחורי זה, מה אנשים התכוונו כשהם יצאו לדרך המשותפת. בבית משפט זה מאוד ברור, זה 1-0. או אתה תשלם לי ואתה אשם או ההפך. בגישור, אנחנו שמים את השאלה מי לא בסדר לרגע בצד. בואו נראה מה חשוב לכם, מה הייתה הכוונה שלכם כשיצאתם לדרך, עם איזו בעיה אתם מתמודדים כרגע? מה אתם רוצים שיהיה בהמשך? ואחרי זה בואו נחפש פתרונות.

על תרומת הסליחה בתהליך הגישור

"אחד האתגרים הכי גדולים של צדדים בתוך המקום הזה של קונפליקט והיכולת להתקדם קדימה, המיומנות היותר קשה היא לסלוח. דווקא המקומות היותר קשים הם המקומות שקשה לאנשים להיפרד מהכעס. מהמקום שבו הם צודקים והסיפור הזה שהם סוחבים כבר כמה שנים שיש לו אולי איזה בונוסים של להיות קורבן. זה ממלא משהו, זה כבר תופס אצל אנשים בלב איזה מקום, ואם עכשיו הם יצטרכו לוותר על המקום הזה אז יישאר שם משהו לא ברור, איזה חלל. וצריך למלא אותו בדברים אחרים. המשימה הכי קשה זה לסלוח, יותר קל לבקש סליחה, כי אחרי זה אתה מרגיש מלא, אתה מרגיש שאתה אדם יותר טוב, שהתעלית על עצמך, אתה מזדכך, אתה מתנקה. אבל זה שצריך לסלוח צריך להיפרד ממשהו מאוד גדול. זה ככה בנישואים, זה ככה בעסקים, וזה ככה בכל מיני תביעות קטנות. אם הייתי יכולה לאחל, להגיד שזה המסע הכי קשה בגישור, שאנשים נתקעים, זה לא האגו, זה המקום הזה. הגישור מתמודד עם זה, ושם את זה על השולחן"