רקע:
בארבעים השנים האחרונות, התפתח הגישור (MEDIATION) בעולם ככלי המרכזי ליישוב סכסוכים בהסכמה במסגרת ה – ADR (ALTERNATIVE DISPUTE RESOLUTIO). בישראל צמח הגישור בשנות התשעים, ואבני הדרך המרכזיות היו:
בשנת 1992 תוקן חוק בתי המשפט בישראל והגישור הפך אופציה נוספת העומדת בפני מתדיינים בהליך המשפטי.
בשנת 1996 הוקמו מרכזי הגישור המקצועיים הראשונים.
בשנת 1997 הוקם המרכז הארצי לגישור ויישוב סכסוכים במשרד המשפטים בראשות עו"ד ד"ר פרץ סגל (להלן: "המרכז הארצי").
לאורך השנים, תמכו בכירי המערכת המשפטית (מיניסטריאליים ומקצועיים כאחד) בהטמעת הגישור כגורם המסייע להפחתת העומס בבתי המשפט וכדרך למתן מענה הולם למתדיינים. במקביל, אומץ הגישור במרחבים נוספים:
במערכת החינוך החלו לעשות בו שימוש ככלי להפחתת האלימות ולקידום שימוש בשפה המאפשרת דיאלוג בין הצדדים.
ביוזמת המרכז הארצי, הוקמו במרחב המוניציפאלי עשרות מרכזי גישור בקהילה שעניינם מתן מענה לסכסוכים שונים, כדוגמת סכסוכי שכנים, סכסוכים צרכניים ואף סכסוכים במרחב הארגוני והעסקי.
בארבע אוניברסיטאות בישראל (בר-אילן, העברית, בן גוריון ותל-אביב) שולבו תכניות לימוד לתארים מתקדמים (שני ושלישי) לגישור וליישוב סכסוכים.
על מנת להבטיח את מקצועיותו של הגישור בכלל ובמסגרת תיקים משפטיים בפרט, נתכנסה ועדה בראשות כבוד השופטת שרה גדות (להלן: "ועדת גדות") אשר ישבה על המדוכה ובסיום עבודתה הוסדרו בתקנות אמות המידה וההכשרה המקצועית הנדרשים ממגשר (להלן: "תקנות הכשרת המגשרים"). במקביל, אישר המרכז הארצי את רשימת הגופים המורשים בהסמכת מגשרים.
בנוסף, פיתח המרכז הארצי תכנית פרקטיקום, שעניינה הכשרה מתקדמת למגשרים שהוסמכו ככאלו בקורס הגישור הבסיסי. תכנית זו מתבססת על גישור מונחה בתיקי בתי המשפט לתביעות קטנות, היא מהווה עד היום את מסגרת ההכשרה המקצועית המעשית החשובה ביותר בתחום ואף זכתה להכרה בינלאומית.
בשנת 2006, נוכח תיקון בתקנות סדר הדין האזרחי ובהתאם להמלצות ועדה בראשה עמדה כבוד השופטת מיכל רובינשטיין, החלה לפעול בבתי משפט השלום במחוזות ירושלים, תל-אביב והמרכז תכנית "מהו"ת" (מידע, היכרות ותיאום). על פי תכנית זו, חוייבו בעלי דין בתביעה אזרחית שסכומה עולה על 50,000 ₪, להתייצב כתנאי להליך משפטי לפגישה בנוכחות מגשר. מטרת הפגישה לבחון אפשרות ליישוב התביעה בגישור ובכך לחסוך את ההתדיינות בבית המשפט. בחינת התכנית לאורך השנים העלתה, כי כמחצית מבעלי הדין בוחרים לאחר פגישת המהו"ת בגישור, וכמחציתם מסיימים בהסכמה. המשמעות – כרבע מתיקי בתי המשפט לשלום שבתכנית מסתיימים בהסכמה ותוך הקלה משמעותית על העומס במערכת המשפטית.
בשנת 2008, בניגוד למגמת ההתפתחות של הגישור – במערכת המשפטית ומחוצה לה – הוחלט על סגירת המרכז הארצי ותקנות הכשרת המגשרים בוטלו. במקביל הוגשה עתירה לבג"צ אשר בסופו של דבר, נמחקה נוכח הודעת שרת המשפטים לשעבר, גב' ציפי לבני, על התקנת תקנות הכשרה חדשות, על יישומן יופקד גוף ייחודי במשרד המשפטים (ולא בהנהלת בתי המשפט). התקנות אמורות היו להעלות לדיון בפני ועדת חוקה, חוק ומשפט ביום 31.12.14, אולם עקב מערכת הבחירות דיון זה לא התקיים.
המצב הקיים כיום:
הכשרת מגשרים בלתי מפוקחת:
בהיעדר תקנות הכשרה נוצר כאוס וגופים שונים לא מאושרים, אשר רמתם המקצועית מוטלת בספק ואף חלקם אינם ממלאים אחר המלצות ועדות גדות, מקיימים קורסי הכשרה בגישור.
צמצום משמעותי בהיקף קורסי ההכשרה המתקדמת (פרקטיקום):
לפני כשנתיים צמצמה הנהלת בתי המשפט את תכניות הפרקטיקום אשר הועברו בפריסה ארצית ובהיקף לא מבוטל (עשרות בשנה) להיקף מינימאלי שהוגבל מראש למחוזות תל-אביב והמרכז (צמצום של כ-80%). הנהלת בתי המשפט נימקה את החלטתה בהיעדר כוח אדם שיטפל בהפניית תיקי התביעות הקטנות לגישורים במסגרת תכניות אלו. בשלב מאוחר יותר שונה הנימוק לכך כי כיום אין המערכת המשפטית נזקקת למגשרים נוספים, ומשכך, אין צורך בתכניות ההכשרה המתקדמות.
תפיסה זו, אשר מובלת על ידי הנהלת בתי המשפט, משקפת לתפיסתי טעות בסיסית. היא מונעת, בטווח המיידי, אופציית להקלת העומסים בבתי המשפט לתביעות קטנות. היא שוללת מבעלי הדין אפשרות לבירור הסכסוך והגעה לפתרון מיטבי עבורם, העדיף על ההכרעה השיפוטית. כמו כן מצרה התפיסה ויישומה את תחום הגישור לצרכים משפטיים בלבד ואינה מביאה בחשבון את הצורך במגשרים במרחבים אחרים. חשוב להבין כי על המשתתפים בתכניות ההכשרה נמנים מנהלים, אנשי חינוך, רבנים, יועצים וכיו"ב. הגבלת פריסת תכניות ההכשרה המתקדמת למחוזות תל-אביב והמרכז מונעת מן המחוזות האחרים, כמו גם מהפריפריה, ליהנות ולהפיק תועלת במרחבים השונים מהליך הגישור, על כל המשתמע מכך.
קיבוע תכנית מהו"ת:
חרף הצלחתה, תכנית מהו"ת מוסיפה לפעול משנת 2006 באותה המתכונת (מחוזות ירושלים, תל-אביב והמרכז בלבד) והיא כוללת כ-110 מגשרים בלבד. מגשרים חדשים לא צורפו לרשימה מזה שנים והיא בבחינת "רשימה סגורה".
אף לו היתה אפשרות תיאורטית להצטרפות מגשרים חדשים, הרי שלא היה מדובר במתן אפשרות ממשית, שכן על המגשר המבקש להצטרף להוכיח כי השתתף ב-10 גישורים בעבר ובהיעדר קורסי הכשרה מתקדמת ו/או מוסדות המאפשרים השתלמות בהיקף שכזה – אין המדובר בתנאי שניתן לעמוד בו. דרישה זו מהווה מחסום לכל מי שמבקש להימנות על רשימת המגשרים, הגם שעמד בתנאי ההכשרה והכשירות.
הצעות לשינוי ולהמשך הטמעת הגישור בישראל:
הכשרת מגשרים מפוקחת:
התקנת תקנות הכשרה למגשרים אשר יבטיחו רמת מקצועיות גבוהה ואחידה.
הקמת גוף מקצועי ו/או קביעת הגורם במשרד המשפטים שייעודו אכיפה של התקנות ופיקוח על יישומן.
הרחבת היקף קורסי ההכשרה המתקדמת/השבתם למתכונתם הקודמת:
הרחבת תכניות ההכשרה המתקדמת להיקפים שהיו בעבר ובפריסה ארצית.
להערכתנו, המדובר בפוטנציאל של כ-10,000 תיקי תביעות קטנות בשנה, אשר הפנייתם לתכניות אלו, כמו גם למרכזי הגישור בקהילה ובאקדמיה, עשויה להקל באופן ניכר על המערכת המשפטית.
הגדרת תכנית פרקטיקום מורחבת כאופציה לצד התכנית הקיימת, אשר תאפשר לבוגריה לעמוד בתנאי הסף הנדרשים לצורך הגשת מועמדות למכרז על רשימת מגשרי המהו"ת, מבלי שיידרשו למלא אחר תנאים נוספים. המדובר בהרחבת התכנית בהיקף של כ-30%.
הרחבת תכנית המהו"ת:
הרחבת תכנית המהו"ת לכל בתי משפט השלום בארץ, לרבות בתי הדין לעבודה.
קיום מכרזים שנתיים/דו שנתיים לבחירת מגשרים חדשים.
יצירת מנגנון שקוף ושוויוני של חלוקת התיקים המועברים לגישור במסגרת התכנית.
סיכום:
להטמעת שפת הגישור במרחבים ובתחומים אחרים, זולת התחום המשפטי, נודעת חשיבות רבה ביצירת כלים חדשים ואפקטיביים להידברות. אין ספק כי יש בכך כדי ליצור שינוי משמעותי בחברה הישראלית נוכח ההשפעה ארוכת הטווח הנודעת לגישור על התנהלות החברה והמדינה ביישוב מחלוקות וסכסוכים בהסכמה ובדרכי שלום.
תגובות
לא ניתן לההגיב