דרור שקד, 2002
מבוסס על המאמר: John Wade – Don't Waste My Time on Negotiation and Mediation. This Disput Neets a Judge
בבואנו לנבא מראש עד כמה כל מחלוקת דורשת התערבות משפטית של בית משפט או התערבות של תהליכים אחרים ליישובה כגון גישור, יש צורך לנתח ולהבין את שורשי ומניעי הקונפליקט. בבואנו להחליט על ההליך המתאים ביותר אנו מוצאים את עצמנו לא פעם כמתהלכים ב "שדה מוקשים", המחלוקת מורכבת ומסובכת מלאת הסתעפויות, רצונות ומניעים גלויים ונסתרים ומעורבים בה שפע של משפיעים ישירים ועקיפים רבים.
גישת יישוב הסכסוכים בין כותלי בית המשפט היא גישה הנתמכת באופן טבעי על ידי עורכי דין ומשפטנים מאחר ומדובר במקצוע אותו הם למדו הוא מקור פרנסתם. מנהלי קונפליקטים משפטנים ינקטו בגישה אנליטית בשלב האבחון המקדים לאחריו ניתן יהיה לדעת איזה מסגרת לפתרון הקונפליקט היא המתאימה יותר – בתוך כותלי בית המשפט או מחוצה לו בגישור למשל. עם חלוף הזמן התפתחו אינדיקטורים רבים אשר יכולים לרמז שקונפליקטים מסויימים עדיף שייפתרו תחת בית משפט, מדובר בקונפליקטים מורכבים וזרועי מוקשים ואשר לטענת ג'ון וויד בית המשפט הוא ורק הוא הכתובת המתאימה ליישוב סכסוכים אלו. עם התפתחות הליך הגישור החלו לפעול גורמים המפעילים לחצים פוליטיים ואינטרסנטיים הדוחפים ביתר מרץ את הציבור אל מחוץ לכותלי בית המשפט אל זרועות הגישור, ככלות הכל יישוב סכסוכים מחוץ לבית המשפט הוא עתיק יומין ומפותח מאד בתרבויות שונות. הוא מביא לידי ביטוי חכמת חיים שהצטברה במאות של שנים וערכי תרבות שהתפתחו לשם יישוב סכסוכים באותה תרבות. לעומתם משפטנים רבים ועורכי דין מונעים מתן לגיטימציה לתהליכי גישור מהטעם המרכזי הלא מוצהר שהליכי הגישור מבטלים חלק נכבד מהצורך בהם ומתפקידם.
לא פעם גורמים משפטיים מובהקים מונעים מהציבור ידע רלוונטי על מנת לחזק את התלות בהם המשפטנים ויוצאים מנקודת הנחה שאל להם לתת לציבור ידע יתר על אופן עבודתם ועל עבודת מערכת המשפט אין פלא איפוא שהם רואים ביישוב הסכסוכים האלטרנטיבי כגון בגישור גורם המכרסם במעמדם עוצמתם ובמקור פרנסתם.
תחום המשפט לעומת תחומים אחרים כגון תחום הרפואה הציבורית נשאר שמרני מאד בגישתו ויש מצידו חוסר רצון להרחיב את המסגרות. משפטנים יצמצמו את הגורמים הנוספים הנכנסים לענף יישוב הסיכסוכים ואילו ברפואה למשל ישנה פתיחות גדלה והולכת למקצועות רפואיים משלימים וישנו כר נוח למגוון רחב של בעלי מקצוע מטפלים העובדים יחדיו בשיתוף פעולה ומשלימים זה את זה.
בתהליך הגישור מיקוד תשומת הלב נעשה באופן התהליך, ישנו תהליך אקטיבי של שיקוף ופחות ביקורתיות ושיפוטיות והציר המרכזי הוא עזרה ללקוחות או לצדדים להתמודד עם הקונפליקט הצדדים עצמם הם אשר מגיעים להסכמה משותפת מתוך פתיחות. מערכת המשפט לעומת זאת מייצגת מערכת שמרנית מבחינת משפטנים רבים חלופת הגישור היא פרקטיקה המסכנת את מעמדם לטווח הרחוק.
להיות מגשר פירושו לא להיות שבוי בתפיסות מקובעות ולהיות מודע לעובדה שהתהליכים המתרחשים אצל הצדדים מושפעים מ "זרמים תת קרקעיים". כריסטופר מור 1996 פיתח מודל לפיו ניתן לנבא מראש איזה סוג של התערבות היא המתאימה ביותר לפתרון הקונפליקט. הוא ביסס מודל לפיו יש להבין תחילה היטב את מהות הקונפליקט לאחר מכן יש למפות את כל מגוון החלופות האפשרי ולנתח כל חלופה עם תופעות הלוואי היכולות לנבוע מאותה החלופה . לאחר שסוג ההתערבות ניבחר יש להתחיל בתהליך ההתערבות תוך ניטור תופעות הלוואי אותם צפינו בשלב ניתוח תופעות הלוואי.
במאמרו Don't waste my time on negotiation and mediation this disput neets a judge סוקר ג'ון וויד רשימת פרמטרים אשר מורים לדעתו אלו קונפליקטים מצדיקים ואף מחייבים התערבות משפטית. אלו הם למעשה מרמזים המסייעים בניבוי לגבי מידת הצורך בפנייה לבית משפט לטפל ב"שדה מוקשים" זה והחלטה של שופט.
מהם אם כן המקרים המתוארים כאותם מיקרי שדה מוקשים הזקוקים להתערבות משפטית?. היות ומתוך המאמר עולים נושאים רבים כ 25 פרמטרים שונים, שהכותב סבור לגביהם שבית המשפט הוא ההתערבות המתאימה ביותר בחרתי לקבץ אותם ולהציגם במסגרת משפחות לפי נושאים משותפים שאת כותרתם בחרתי בעצמי.
במצב בו ישנו הכרח חוקי :
מקרים בהם יש השפעה מכרעת לבירור הישימות החוקית. מעשים פליליים דורשים בהכרח התערבות משפטית בפרט כאשר מדובר במקרים קיצוניים כמו רצח, אונס, גניבה, שוד. הכרח חוקי נובע גם במצבים לפיהם יש צורך בהוצאת צווים משפטיים צווי מניעה צו הריסה וכו'. במצבים בהם נוצר קיפוח משווע מצד חוקים יבשים אל מול חברה חלשה או מצב חברתי קשה ישנו הכרח חוקי לשינוי המציאות החוקית הזו . בניגוד לגישור רק בית משפט יכול מתוקף צו בית משפט לכפות על צד שלישי צו הבאה או לכפות על צד מסוים לבוא ולתת מידע או עדות . הכרח חוקי ישנו גם במצבים בהם אחד הצדדים לא מסוגל לתת מידע כגון במצב גופני קשה במצב סופני או כאשר ומדובר במישהו הפסול לעדות, מעורער בנפשו או אפילו נרקומן חסר אמצעים שנשאב בלית ברירה לתהליך.
מישור נוסף בקטגוריה זו זה כאשר מדובר בהליכים לפיהם יש צורך במלא דוחות חובה בדומה להצהרות הון דוחו"ת מע"מ שינוי במועדים אלו יכולים להסתמך חוקית על ידי בית משפט בלבד. רק בית משפט רשאי לבטל למשל הערת הזהרה בטאבו. שימוש יעיל בבית המשפט נעשה גם במקרים בהם מדובר בצד או יותר אשר אינם אכפתיים מפגינים אדישות מזלזלים בחוקים ובזכויות של אחרים.
צורך בפסיקה ואכיפה מיידיים:
כאשר יש צורך בצו מעצר או צו איסור יציאה מהארץ צווי מניעה או הרחקה רק בית משפט יכול לפסוק בפסיקה מיידית כזו. כאן אין מקום לגישור מאחר ולעיתים קרובות פסיקה כזו קשורה באיום קיומי ממשי על אחד הצדדים. פן נוסף הוא כאשר בית במשפט לסייע כנגד צדדים אשר נוקטים סחבת מכוונת, רק בית משפט יכול לפסוק ולחתוך את המשך ההליכים. בעל שאינו משלם את מזונותיו בית משפט יכול לפסוק לעקל רכושו או לעצור אותו ובכך לכפות את הפסיקה. במקרים כאלו לפסיקה והאכיפה המיידיים יש משמעות מכרעת בפני אחד מהצדדים לקונפליקט.
מורכבות הסתעפות יתר וריבוי התניות:
במחלוקות רבות ישנה רמת סיעוף גבוהה ביותר, מדובר במקרים אשר להם שותפים צדדים רבים אשר יוצרים עץ הסתעפות גבוהה ביותר עם שונויות ואינטרסים רבים. לא פעם משולבים במקרים מסועפים כאלו התניות רבות אשר רק מגבירים את רמת הסיבוכיות.
קורה לא פעם שמדובר בגודש עצום של ראיות ועובדות או מצבים של עובדות נגד עובדות ללא שום מקורות ריגשיים ויש צורך בפסיקה של בית משפט. במקרים רבים יש צורך בכפיית רצף אירועים או בפסיקה היוצרת סדר יום חדש כלומר יש לבצע משהו ולאחר מכן משהו אחר ורק אם בוצע עוברים שלב מעין סדר יום ארוך טווח מורכב ומותנה. בתוך מורכבות כזו יכולים להשתלב לא פעם צדדים בעלי פנטזיות ציפיות מדומות וקיצוניות אשר יוצרות עיוות כה רב אשר מחייב התערבות בית משפט .
גם כאשר מדובר בקונפליקטים מורכבים אשר מצריכים מעורבות רבה של מומחים רבים ומגוונים נראה שבית המשפט הוא הכר הנוח ביותר על מנת לחלוק את המידע הסבוך, מאחר ובית המשפט מאפשר בדרך עבודתו שיטת שימוע ודיני ראיות מובנים ללא גלישות מיותרות לתהליכים ארוכים מיידעים ואין סופיים. כאן בית המשפט יכול לחתוך.
כאשר יש צורך בהעברת אחריות לגורם סמכותי נייטרלי :
דומה שאין כמו הליכים משפטיים ועורכי דין במצב לפיו אחד הצדדים רוצה להימנע ממגע פנים אל פנים עם הצד השני. כמה פעמים שמענו את האמרה "העו"ד שלי ידבר עם העו"ד שלך" או "את זה תגיד בבית משפט". במקרה זה האחריות וההובלה בטיפול בקונפליקט מועברת לידי גורם אחר – לעורך הדין ולבית המשפט לשופט.
גם במקרים בהם ישנה חוסר בהירות בגבולות החוק או בחוקיות של תהליכים התערבות בית המשפט יכולה לסייע. אפשרות מתאימה נוספת להיכל בית המשפט היא האפשרות שאחד הצדדים יוביל את התהליך לבית משפט בשל רצונו להגיע למצב לפיו יוכל לומר: "בית במשפט קבע" מה שקורי "זה לא אני" זו אפשרות שכיחה אשר משמשת בהרבה מצבים בין צדדים שמעונינים להיתפס כניטרליים. במקרים של סחבת איומה או במצבים בהם לא מקוימות החלטות או הסכמות קודמות בית המשפט הוא כלי יעיל לקבל פסיקות ולחתוך בכך האחריות לזירוז ניתנת לביהמ"ש.
בית המשפט כמנוף לקידום תדמיתי פרסומי ואפילו מניפולטיבי:
לעיתים נדמה שאין כמו היכלי הצדק לקידום יחסי ציבור ותדמית. כאשר מדובר בחברה עסקית גדולה ישנו לא פעם שימוש מכוון בפנייה לערכאות בית משפט ובכך לקבל חשיפה גדולה מאד . לעיתים הפנייה היא הכרח כאשר מדובר בפרשה אשר יכולה להכריע את גורל אותה החברה ולעיתים מדובר בשימוש בבית המשפט כבתשתית פרסומית אשר עם כל הוצאותיה ושכר הטירחה והאגרות הכרוכים בה היא עדיין יותר זולה ממדיות פרסום אחרות. משפטי ראווה קיימים אבל מישהו שמע על גישור ראווה .
דוגמא נוספת ביעילות ההתערבות המשפטית זה כאשר מדובר בצורך לאיים ולהפחיד הן בצדק והן שלא . הפנייה לבית המשפט משדרת לא פעם לצד הנתבע איום ברור, נחישות ורצינות. עצם האיום " אם תוך 14 יום תשלם אז אפנה לבית המשפט" די בו כדי להזיז דברים. לעיתים תביעה מקדימה מהווה מעין מהלך אחד של שחמט במשחק גדול יותר ויצירת תחושה של יתרון – הקודם זוכה, ואולי אף בכך לחסום את הצד השני מלנקוט מהלכים.
יוקרה ותדמית יכולים להתבסס בבית משפט יותר מאשר בגישור. הדרת בית משפט תחושת אמינות ותחושות שמרניות לפיהן בית המשפט הוא הגורם המקצועי ביותר ביישוב סכסוכים וללא חשש של משוא פנים. ישנם צדדים שיעדיפו מיצוי משפטי על פני גישור ולו בשל תחושות אלו.
יצירת תקדימים חוקיים ופריצת מוסכמות:
בית המשפט ובעיקר בית המשפט העליון הוא המוסמך ליצירת תקדימים ויצירת פרשנויות שונות ויצירתיות חדשות . כאשר מדובר במחלוקות מעמיקות בין עקרונות סותרים תרבויות שונות או סתירות בין חובות וזכויות יסוד, בית המשפט הוא הכתובת לדון בכך . לא רק כתובת לדון אלה גם ביסוס הפסיקה כתקדים למחלוקות העתידיות באותו התחום. אם ישנה למשל מחלוקת הנובעת מתחום חדש הנובע מטכנולוגיה חדשה שלא היתה מוכרת רק בית המשפט יכול ליצור תקדימים ולטפל בתביעות ייצוגיות אשר מופנות אליו.
בית המשפט כתרופה נגד סחבת:
"ניתן לזמן ללכת והתביעה נגדי תדעך ", בבית המשפט התביעות אינן דועכות ככה סתם תיתכן אמנם סחבת אך לא ביטול התביעה. בית המשפט יעיל גם במצבים בהם אחד הצדדים מתעקש לשמור על זכות השתיקה או מסרב לתת מידע חשוב, שוב גם כאן לבית המשפט יכולת התייחסות משפטית שכן היא הכרחית במקרה זה.
לסיכום:
בכל הסקירה הנ"ל של הנושאים נראה שיש לגביהם עדיפות להתערבות משפטית. מדובר במחלוקות אותן אני מכנה "שדה מוקשים" מחלוקות מסובכות ומורכבות מאד. קונפליקטים המובאים בפנינו ראוי שיישקלו מכל אותם ההיבטים וגם לאור הנקודות הללו המוזכרות לעיל רוצה לומר שאולי הכל שפיט אך כנראה שלא הכל גשיר.
יחד עם זאת ההכרה במוסד הגישור הולכת ומתרחבת וחודרת לתחומים ורבדים חדשים ומורכבים. למרות שלכאורה אפשר לאמץ אוטומטית שבלונה שתסייע לנו לנבא מראש מהי ההתערבות הטובה לפתרון הקונפליקט, יחול הצורך של המגשרים לנסות ולגשר גם באותם "שדות מוקשים" וזה לאתגר תמיד.
תגובות
לא ניתן לההגיב