לפני כחודש התרחש אירוע אלימות של הורה כלפי מורה בבית ספר יסודי בתל אביב. בית הספר הושבת לשעת הלימודים הראשונה כמחאה על דרך זו. רוב הפרטים על האירוע לא מפורסמים, אבל ידוע כי אחד האבות רגע לפני השיעור דיבר עם מחנכת, התחיל ויכוח, הוא תפס אותה ביד, סגר בפניה את דלת הכיתה ומנע ממנה מלהיכנס. ילדים רבים היו עדים למקרה.
מנחה מטעם קבוצת גבים שלימדה בכיתה באותו יום מספרת: …" בשיעורים שלי שהתקיימו בהמשך של אותו היום דיברנו על המקרה במונחי רווח והפסד. הילדים הבינו כי המעגלים של ההפסד מאד גדולים: המורה, הילדים שהיו עדים וכעת אולי חוששים מלהגיע לבית הספר כי לא רוצים לראות מקרה דומה. הייתה הזדהות רבה עם הילד של אותו האב, שייתכן וכרגע ייתקל בקשיים עם ילדים הכיתה, שאולי יביעו כעס או יצחקו עליו. האב עצמו, שרצה אולי להשיג איזושהי מטרה חיובית (כנראה לדאוג לבנו) מאד נפגע מהמקרה, השם הטוב שלו נהרס, כנראה לא השיג את המטרה שלו וכו'. בנוסף – התקבלה ההחלטה ששערי בית הספר יהיו סגורים בפני ההורים במהלך יום הלימודים. אחרי שראינו כמה ההפסד של פעולה אלימה הוא גדול דיברנו על התמודדות עם כעס, שהוא הגורם לאלימות. דרכים שונות בהן ניתן לפעול על מנת לא לאבד את העשתונות…"
תגובות
לא ניתן לההגיב